מה באמת נוסע בתוך קובץ תמונה
מצלמות כותבות מטא-דאטה של EXIF לכל קובץ: חותמת זמן, יצרן ודגם המכשיר, הגדרות עדשה וחשיפה, כיוון. טלפונים מוסיפים קואורדינטות GPS כשלמצלמה יש הרשאת מיקום. אפליקציות עריכה עשויות לצרף היסטוריה משלהן, וחלק מהפורמטים נושאים תצוגות מקדימות מוטמעות של גרסאות קודמות שלא נחתכו.
שום דבר מזה לא נראה בתמונה עצמה. זה נראה לכל אפליקציה, שירות או אדם שקורא את הקובץ — וזה מה שהופך את זה לקל לשכוח וקל לניצול. מקרי המעקב וחשיפת הזהות שקוראים עליהם מתחילים לא פעם מקואורדינטות בתוך קובץ ששותף בתמימות.
איפה מטא-דאטה דולפת ואיפה לא
הערוץ קובע. אפליקציות מסרים רבות מקודדות מחדש את התמונות בעת השליחה, ומשמיטות תוך כדי כך את רוב המטא-דאטה. דוא״ל, AirDrop, שיתופים מאחסון בענן והעלאות רגילות בדרך כלל משמרים את הקובץ המקורי בית אחר בית. אותה תמונה יכולה להיות בטוחה בערוץ אחד וחושפנית באחר, ולכן הכלל האמין היחיד הוא: קודם להסיר, ואז לשתף. הדרך המהירה ביותר להסיר מטא-דאטה בדפדפן היא להמיר את התמונה או לשמור אותה מחדש - קידוד מחדש משמיט את ה-EXIF כבר מעצם הפעולה - אחרי שבודקים בדיוק מה היא נושאת, בעזרת כלי הצפייה במטא-דאטה של תמונות.
ל-iOS יש שתי שליטות ששווה להכיר: שורת ״אפשרויות״ בגיליון השיתוף מאפשרת לכבות מיקום לכל שיתוף, וההגדרות מאפשרות למנוע מהמצלמה גישה למיקום לצמיתות. יש גם קיצורים ואפליקציות צד-שלישי ל״הסרת מטא-דאטה״, אבל השליטות המובנות מכסות את המקרה הנפוץ.
מה זה אומר לאוסף תמונות פרטי
לתמונות שנשארות פרטיות, המטא-דאטה היא חלק ממה שאתה מגן עליו: הקואורדינטות של הבית, ציר זמן של התנועות שלך, המכשיר שצילם. בתוך כספת מוצפנת כל זה הוא טקסט מוצפן. מה שהכספת לא יכולה לעשות זה לעזור עם עותקים שיצאו לפני שסגרת הכול — העלאות ישנות, שיתופים ישנים ויעדי סנכרון ישנים שומרים את מה שקיבלו.
בדיקה מעשית לתמונות רגישות: בדוק מה נושא מיקום (החלק כלפי מעלה על התמונה), תקן את הרשאת המצלמה להמשך, העבר את האוסף לאחסון מוצפן, ונקה את המקורות ואת ״נמחקו לאחרונה״. מכאן והלאה, צלם ישירות בתוך הכספת והמטא-דאטה לעולם לא תיגע בעולם החיצון.